ההונאה כולה שלנו: תוכניות הנוכלים כובשות את נטפליקס

מה שבטוח זה שנוכלות היא נושא חם כעת: בנוסף לסרט התיעודי ולסדרה העלילתית הזאת עולה בעוד שבועיים “הנושרת”, מיני־סדרה של הולו, על אליזבת הולמס, מי שנחשבה לסטיב ג’ובס בגרסת אישה, עם המצאתה לפריצת דרך בעולם הביוטק, עד שהתברר כי הונתה את משקיעיה ושיקרה בנוגע להמצאה שלה (בחודש שעבר בית משפט מצא אותה אשמה בארבעה אישומים של הונאה); ואליה מצטרף “מפעיל הבובות”, עוד סדרה על נוכל שעלתה עכשיו לנטפליקס, על הבריטי רוברט הנדי פריגארד, שהתחזה למרגל.

והיו עוד הצלחות טלוויזיוניות גדולות מהשנים האחרונות בתחום הנוכלות, דוגמת “ג’ון הנבל”, על אדם שהעמיד פנים שהוא רופא, כדי להגיע אל לבן, ואל חשבון הבנק, של נשים אמידות, שיממנו את חובותיו וההתמכרות שלו לסמים.

נוכלים אינם אנטי־גיבורים חדשים. יש משהו מושך באדם שמשחק בחיים האמיתיים שלו דמות. הוא בונה לעצמו סיפור רקע, עוטה שם וזהות אחרים, ממציא סיפור משכנע. הוא הבמאי והכוכב של הסיפור שלו: אלה חומרים טבעיים לסרטים וסדרות. 

בנוסף, יש משהו באתוס האמריקאי, שם נעשו רוב היצירות האלה, שבנוי על הקו הדק שבין הצלחה לנוכלות, כפי שהוא מתבטא באחת מיצירות הספרות החשובות של הקאנון האמריקאי, “גטסבי הגדול” של סקוט פיצג’ראלד, על אדם המנסה להשתלב בחברה הגבוהה של ניו יורק, עושה מסיבות מרהיבות, ומקור עושרו לא ידוע. כולם נהנים וחוגגים לצדו עד לרגע נפילתו והגילוי שהוא לא מה שטען שהוא.

לפעמים הנוכלים נתפסים כסוג של רובין־הודים מודרניים הגונבים מבנקים או בתי קזינו, אנשים ומוסדות חזקים שנתפסים כמי שעושקים את החלשים, כך למשל בסדרה "לופין" או בסרטי “אושן 11” למיניהם. אבל בסדרות ובסרטים הנוכחיים מדובר בנוכלות אחרת. זאת שפועלת למען קידומם האישי של הנוכלים. אנשים שאינם יכולים להתקדם בסולם החברתי אלא אם כן יעמידו פנים שיש להם כסף, וכדי להראותו יצטרכו לגנוב אותו, לעתים תוך פגיעה בחלשים מהם.